המעטפה שנשלחה מירושלים אל גרמניה הנאצית- והוחזרה

במכירה הקרובה בבית המכירות היסטורמה יימכרו פריטים נדרים. בין היתר ניתן למצוא פריטים מהתחום הבולאי, פילטליה, ניירת היסטורית, שטרות וכסף נייר, מדליות ואסימונים יהודים וציוניים מיוחדים, מעטפות ונומיסמטיקה שמאחוריהן ישנו סיפור מרתק, ישראלינה, מיליטריה ועוד.

כך למשל מוצעת למכירה מעטפה נדירה מהישיבה המיתולוגית והיוקרתית "עץ חיים" ששכנה בשכונת מחנה יהודה הירושלמית ושנשלחה כנראה בתחילת מלחמת העולם ה-2. מדובר על פריט עם סיפור מרתק כי היא נשלחה למקום שהיה אז חלק מגרמניה הנאצית. למרות המלחמה המעטפה הגיעה ליעדה אבל לא ניתן היה למסור אותה.

מה שעוד יותר מיוחד בימים ההם של השלטון הנאצי שמקבל לידיו מעטפה שכזו שבה יש מכתב עם כיתוב יהודי ודתי מובהק היא העובדה שהיא הוחזרה ארצה על אף המלחמה! כלומר ממקום שאז היה מוגדר כשטח אויב שמשמיד יהודים. בעקבות זאת בלתי אפשרי לדמיין ולא מתועדים בספרי המקצוע קשרי דואר שכאלו.

המעטפה נשלחה ממשרדיה של ישיבת "עץ חיים" עם הוראה מודפסת עליה "דמי החזר מובטח" שנשלחה מירושלים לסילוט "ליטא" בסביבות ספטמבר-אוקטובר 1939. אומנם הביול אבד אבל ייתכן שהוא היה 15 מיל א"י לפי התעריף התקופתי לדואר יבשתי. מאז 23.09.1939 עיר היעד סופחה לגרמניה כחלק משטח "ממל-לנד" וכבר לא הייתה חלק מליטא בעת שיגור המכתב ולכן היא טופלה על ידי הצנזורה של צבא גרמניה (הווארמאכט).

ניתן לדעת זאת לפי החותמת שלה, שאישרה את 'כשרות' הפריט דואר הזה שאפשר המשך שיגורו. ישנה חתימה על גב המעטפה עם חותמת מעבר מתאריך 30.10.39 של העיר קוניגסברג וגם על ידי חותמת הגעה מתוארכת 31.10.39 של העיר היידעקרוג (סילוט), כחודשיים אחרי פרוץ המלחמה אבל בגלל שהכתובת לא הייתה ידועה המעטפה סומנה עם סימוני הוראה לכך בכתב ועם חותמות (בגרמנית וצרפתית), והוחזרה לשולח על אף המלחמה. החותמת היחידה שעל המעטפה ידועה בשימוש באפריל 1940, חותמות הוראה "החזר ל-" ו-"לא נמסר" הוספו למעטפה טרם שהוחזרה.

באופן אירוני לא ברור אם דמי ההחזר שולמו לבסוף. כאמור מדובר על פריט דואר נדיר ואולי ייחודי מפני הניתוב בין מדינות אויבות במהלך המלחמה. פלשתינה א"י השעתה כל שירותי דואר מ ולגרמנה כבר ב-6 לספטמבר 1939. זה למעשה פריט דואר מועד היטב. מדובר על פריט אירוני לאור מקורו היהודי-דתי והסמלים היהודיים עליו.

בראשית המאה ה-20 רכשה הישיבה את המגרש הגדול ברחוב יפו בסמוך לשכונת מחנה יהודה. כדי לנצל את מיקומו של המגרש על הדרך הראשית לירושלים בנתה הישיבה, מכספי תרומות, מבנה חנויות על גבול המגרש ברחוב יפו. מאוחר יותר בנתה הישיבה מבנה חנויות נוסף הפונה לשוק מחנה יהודה. החנויות נבנו כמקור הכנסה לישיבה ונהרסו בשנת 2002 כדי לאפשר את מעבר הרכבת הקלה ברחוב יפו. מיזם נוסף שנבנה כדי לממן את פעולות הישיבה הוא שכונת עץ חיים שבסמוך לגשר המיתרים. מבנה הישיבה עצמה הושלם רק בשנת 1936 על פי תוכניות של האדריכל דב זוננפלד. המבנה בן שתי הקומות נבנה בצורה סימטרית ייצוגית מאבן אדמדמה. הבניין נכלל ברשימת המבנים לשימור של עיריית ירושלים